בן משפחה מטפל – ברירת מחדל או בחירה?
המציאות במדינת ישראל ובעולם בכלל הביאה לא מעט אנשים לנטוש את עבודתם על מנת להקדיש את זמנם לטיפול בבני משפחה.
קונספט "בן משפחה מטפל" משתנה
מזה שנים רבות "נטל' הטיפול בבן המשפחה המזדקן או הסיעודי היה על האישה.
שבין כה וכה הייתה ללא מקצוע או קריירה וכחלק מתפקידה כעקרת בית אשר מוטלת עליה חובת הטיפול בילדים.
אל התפקידים האלה התווסף גם הטיפול בהורה המזדקן, שלה עצמה או של בעלה.
היום המציאות שונה, הנשים רובן כבר בעלות מקצוע.
הן בעלות שאיפות מקצועיות אשר לא תמיד עומדות בד בבד עם הטיפול בילדים מחד, ובטיפול בהורה המזדקן מאידך.
הבחירה להיות -בן משפחה מטפל – ובתשלום
כניסת מערכת הדיווח הטלפוני של מטפלות הבית בביטוח לאומי פתחה אפשריות חדשות.
הביטוח הלאומי מאפשר היום,לבני משפחה מקרבה ראשונה להיות המטפלים העיקריים לבני משפחתם ואף להיות זכאים לקבל תשלום על כך.
עליות מול תועלות בבחירה להיות בן משפחה מטפל
מאמר דעה זה אינו בא לבקר את ההחלטה אלא לעלות את שני צדדיה של ההחלטה האם להיות בן משפחה מטפל.
מטרתו לבחון את העלויות אל מול התועלות,ולספק נקודה למחשבה.
נתחיל בתועלות:
הטיפול המסור להורה יהיה בידי בן המשפחה
על מי נסמוך אם לא על עצמנו? ואכן כאשר אנו עצמנו מטפלים אנו יכולים להיות בטוחים שהטיפול יהיה המסור ביותר, הם ההורים שלנו.
אלא מול טענה זו עולה גם חסרון אחד מהותי, אומנם מעצם היותנו ילדיהם הטיפול שלנו הכי מסור, אך לאו דווקא הטיפול המתאים.
האם לנו כילדים יש את ההכשרה והידע לבצע טיפול סיעודי איכותי הנדרש להם?
תחושת הקרבה מסייעת ולפעמים מקשה
תחושת הקרבה שבין ההורה לילד יכולה פעמים רבות לסייע בטיפול.
ההורה עלול לחוש אי נעימות או בושה אל מול מטפל חיצוני, ועם הילד שלו יכול להרגיש נוחות רבה יותר.
מצד שני, עולה השאלה לגבי השפעת הטיפול והקרבה על מערכת יחסים ההורית.
איך אנו מרגישים שאנו צריכים להחליף חיתולים להורה שלנו ומנגד איך ההורה שלנו מרגיש שהילד שהוא גידל מחליף לו חיתולים.
הדילמה: הטיפול בהורה כתוספת למקצוע או כעבודה עיקרית
סוגיה נוספת מתייחסת לתחושות של הילד המטפל.
תחושות שלא תמיד נדע לתאר אותם במילים אך עלולות להתקיים – כמו שצוין.
המדינה באמצעות ביטוח לאומי אומנם מכירה בבן משפחה (באופן חלקי) כמטפל עיקרי ומאפשרות לו לקבל תשלום על כך.
אולם במרבית המקרים עבודה זו הופכת להיות העבודה העיקרית, ובאופן טבעי עלולה לעלות שאלות ורגשות תסכול מסוים אצל בן המשפחה.
מקצוע הטיפול במדינת ישראל אינו מוכר כמקצוע רשמי ועל כן השכר שלו אינו גבוה בהתאם.
הילד המטפל מרגיש את הקושי שבמקצוע. הוא חווה על בשרו את הוויתורים המקצועיים ועלול לחוות גם תסכול (ויתור על קריירה בתחום אחר לצורך טיפול בשכר מינימום).
לסיכום:
אכן סוגיות לא פשוטות, ודילמות מורכבות, מאמר זה כמו שצוין, מטרתו לא לשפוט ולא לבקר.
מטרתו להציג תמונה ונקודות למחשבה עבור שני הצדדים.
ההחלטה להיות בן משפחה מטפל אינה פשוטה.
הקושי במציאת מטפלת מתאימה לעתים מייתרת את ההחלטה ובמידה מסוימת היא נכפית עלינו בלית ברירה.
אך אם וכאשר מתאפשר, אנו מציעים לקחת את ההחלטה בכובד ראש ולחשוב על ההשלכות לכאן או לכאן.
מוגש מטעם למען הורינו האתר עם מאגר מאות מטפלים בעלי הכשרה מקצועית המחפשים עבודה, כאן אפשר למצוא את המטפל/ת בעל ההתאמה המרבית לצורכיכם בקלות.